אופרייט ליס בע"מ ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונה בין שני רכבים שארעה ביום 22/5/2012 (להלן: "התאונה"). בהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין.

התובעת והנתבעת שכנגד, אופרייט ליס בע"מ, היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב מסוג טויוטה בו נהג מר אברהם לחיאני (להלן: "לחיאני").

הנתבעת והתובעת שכנגד, כלל חברה לביטוח בע"מ, היתה במועדים הרלבנטיים המבטחת של רכב מסוג ניסן בו נהג מר צבי ברק (להלן: "ברק").

לחיאני טוען כי הוא נסע ברח' לילך בקריית ביאליק והגיע עד קצה הרחוב – אשר הינו רחוב ללא מוצא. בקצה הרחוב הוא עצר לרגע על מנת שאמו, שאותה הסיע, תרד מהרכב ואז – שילב את ההילוך למצב של נסיעה לאחור, הסתכל במראות, טרם החל בנסיעה ולפתע פגע בו ברק – אשר הגיע בנסיעה אחורנית וגרם לפגיעה.

ברק לעומתו, טוען כי הוא חנה ליד המדרכה ברחוב לילך, במקום אחר, המתין לנכד שלו, שירד מאחד הבניינים הסמוכים, ולפתע פגע בו לחיאני שנסע אחורה.

מוסכם כי בשני הרכבים הפגיעה היתה בחלק האחורי.

לפני העידו שני הנהגים, הם הדגימו את האירועים והוגשו מסמכים ותמונות.

לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין שתי התביעות להדחות. מצאתי ששני הנהגים אחראים במידה מסויימת לתאונה - ולכן על כל אחד מהם לשאת בנזקים שנגרמו לרכבו. אבהיר להלן בקצרה את נימוקי.

לא אוכל לקבל את גרסתו של לחיאני לפיה הוא עמד במקום ו"פתאום" ברק פגע בו (כפי שנטען בסעיף 5 לכתב התביעה וכפי שהוא העיד בחקירה הראשית), שכן בחקירתו הנגדית התברר שלחיאני כבר החל את הנסיעה אחורנית. הוא אמנם ניסה לטעון כי נסע "רק" 1/2 מטר אחורה אך אינני מקבלת טענה זו ובכל אופן יש לזקוף לחובתו את העובדה שהוכח שהיה בנסיעה ולא בעמידה – כפי שהוצג בשלב הראשוני. בהקשר זה אפנה לטופס ההודעה שהוא הגיש לתובעת שם נרשם מפיו כי: "בכביש דו סטרי חזרתי לאחור והרכב השני נסע גם לאחור ואחד פגע בשני". אני סבורה כי לחיאני נסע לאחור ולא עמד, ובעשותו כן הוא יכול היה - וצריך היה - לראות את ברק שמגיע לעברו – והוא כשל בכך שהחל בנסיעה אחורה ללא שבדק מספיק טוב אם הדרך פנויה. הוא אמנם טען בחקירתו שהוא הסתכל על המראה לוודא שניתן לחזור אחורה בבטחה – אך לשיטתי העובדות שהוכחו מלמדות על כך שהוא לא הסתכל בכלל או שלא הסתכל בצורה מספקת.

בדומה, לא אוכל גם לקבל במלואה את גרסתו של ברק, לפיה הוא עמד בצד המדרכה ולא זז כאשר התרחשה התאונה. הסיבה לכך היא שאני מקבלת את גרסת לחיאני לפיה רכבו של ברק היה אף הוא "בתנועה" בעת האירוע וכי אורות ה"רוורס" ברכב של ברק היו דלוקים בעת האירוע. לחיאני חזר על טענה זו כמה וכמה פעמים וכאשר ברק נשאל לגביה הוא השיב שאולי היו לו אורות רוורס כי "אולי בטעות הכנסתי לרוורס לאחר שקיבלתי את המכה" (עמ' 3 שורה 16). עוד אוסיף כי טענתו של ברק לפיה הוא היה בעצירה ולחיאני הגיע עד אליו בנסיעה אחורנית, משמעה שלחיאני נסע אחורה כעשרים מטרים (לפי התמונות) והדבר אינו עולה בקנה אחד עם השרטוט שצייר ברק בטופס ההודעה על התאונה ששלח לנתבעת (שם לא מצויינת הנסיעה הארוכה אחורה של לחיאני). בנוסף, יש לזקוף לחובתו של ברק את העובדה שעל פי התמונות ועל פי הודעתו, לפני התאונה, הוא עמד בצד מדרכה המסומנת ב"אדום לבן", כלומר – בניגוד לתמרור ולחוק ובכך חסם נתיב נסיעה אחד מתוך השניים שהיו במקום. כלומר, שאף אם נכונה טענתו של ברק שהוא עמד ולא היה בנסיעה אחורה, אזי שהוא חנה במקום אסור ודי בכך כדי לתרום משמעותית לתאונה. נדמה לי שמי שעומד במקום בו אסורה החנייה לפי החוק לא חייב להגיש תביעה לגבי נזקים שנגרמו לרכבו תוך כדי אותה חנייה.

לכן, מצאתי כי שני הנהגים אחראיים לתאונה בשיעור זה או אחר, באופן שעל כל צד לשאת בנזקים שנגרמו לרכב שלו.

שתי התביעות נדחות – ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: